החלטה
עניינה של החלטה זו הוא, התנגדות הנתבע 2 (ש"ז שפיץ) לבקשת כונס הנכסים מיום 5.9.2011 למתן הוראות ולאישור פסיקתה, ובקשת האפוטרופוס הכללי (המייצג את הנתבעים 7-5) לתקן את נוסח הפסיקתה.
הפסיקתה שאישורה התבקש
2.בהחלטה מיום 8.3.2011 נקבע בהסכמת הצדדים, שהשיתוף במגרש נושא התובענה (להלן – המקרקעין) יפורק בדרך של מכירתו בשלמות במכרז פומבי למרבה במחיר, בכפוף להסכמות הצדדים שאומצו באותה החלטה ובהתאם לסעיף 38(ב) ו-40 בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. באותה החלטה גם מונה עו"ד יעקב אמסטר להיות כונס הנכסים לצורך פירוק השיתוף במקרקעין.
בפסק-דין שניתן ביום 1.8.2011 אושרה בקשת כונס הנכסים למכירת המקרקעין (מיום 11.7.2011) לתובע (להלן – הרוכש), כאמור ובהתאם לאמור בבקשה ובפסק הדין.
3.הבקשה לאישור פסיקתה נסמכת על האמור בסעיף 5 בהסכמת הצדדים, שאושרה בהחלטה מיום 8.3.2011, שלפיה: "לאחר שהקרקע תוצא למכירה בשלמות ויוכרז זוכה, כונס הנכסים יהיה רשאי להקטין את היקף המכירה בדרך של השארת חלק מהקרקע בידי מי מבין הבעלים הרשומים שיבקשו זאת וזאת בהתאם לחלקם בקרקע, ובהסכמה שבין אותם בעלים רשומים לבין הרוכש שזכה בהתמחרות" (להלן – סעיף 5).
4.על-פי האמור בבקשת כונס הנכסים הנדונה ובנספחיה, מקצת מבעלי הזכויות במגרש פנו אליו והודיעו שהם מבקשים ליישם את הוראת סעיף 5 בהסכמת הצדדים, כלהלן:
הנתבעים 3 ו-4 (יגאל בן-דוד וחיה בן-דוד), המחזיקים בזכויות בשיעור של 14.08% מהמקרקעין, הודיעו שהגיעו להסכמה עם הרוכש, שלפיה הם יישמו את הוראת סעיף 5.
הנתבעים 6 (יורשי המנוח שמעון אלבז ז"ל) מחזיקים בזכויות בשיעור של 14.08% מהמקרקעין, וחלקם בנכס מנוהל עדיין על-ידי האפוטרופוס הכללי, בעוד ששאלת החלוקה בין היורשים מתבררת עדיין בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. מטעם זה, ולאור פניית חלק מהיורשים, ביקש הרוכש שחלקיהם במקרקעין יוסיפו להיות בתחולת צו כינוס הנכסים ותינתן להם ארכה להסדרת הבעלות בחלקיו עד יום 31.12.2011. זאת בכפוף לכך שכל אחד מהצדדים (האפוטרופוס הכללי, יורשי המנוח אלבז והרוכש) יוכל להודיע לכונס הנכסים שהוא מבקש לקיים את עסקת המכר, ואז זו תבוצע לפי המחיר שנקבע בפסק הדין.
5.בנוסף לכך, ביקש הרוכש שהסכם המכר ייערך ישירות עם היחידים שעבורם רכש בנאמנות את המקרקעין וזאת לצורך מניעת סרבול וכפילויות בדיווחים וברישומים. בהודעתו (מיום 14.8.2011), מובאים פרטיהם של היחידים שעבורם נרכשו 42% מהזכויות במקרקעין, המהווים 4229 חלקים מתוך 10,006 (שמות, מספרי תעודות זהות, מספר חלקיהם, ושיעור חלקם באחוזים).
6.בהתאם לכך ובהמשך לפסק הדין, התבקש אישורה של פסיקתה המיישמת את פסק הדין שניתן כאמור, בהתאם להחלטה מיום 8.3.2011 ושעיקריה הם אלו: אימוץ המנגנון שנקבע בסעיף 5 בהסכמת הצדדים; הוראה על מכירת 4229 חלקים מתוך 10,006 חלקי המקרקעין (זכויותיהם של חדד ברכיה יוסף (1,409 חלקים), של נ' יני אליה (1,410 חלקים) ושל יצחק דננברג (1,410 חלקים)) ליחידים שעבורם רכש הרוכש בנאמנות את המקרקעין; הוראה המסדירה את נושא השהיית מכירת חלקיהם של יורשי המנוח אלבז, כאמור מעלה; הוראות נוספות בעניין סמכויותיו של כונס הנכסים להוציא את המכירה מן הכוח אל הפועל ולפעול בהתאם לסמכויות שהוקנו לו; הוראות בדבר חיוב בעלי הזכויות לשתף פעולה עם כונס הנכסים.
התנגדות הנתבע 2 (ש"ז שפיץ) לאישור הפסיקתה
7.בהחלטה מיום 5.9.2011 נקבע שבקשת כונס הנכסים לאישורה של הפסיקתה ולמתן הוראות תובא לידיעת הצדדים, וכי אם לא תתקבל כל התנגדות מטעם מי מהם עד יום 13.9.2011, תאושר הפסיקתה כפי שהתבקש. ביום 7.9.2011 הגיש בא-כוחו של הנתבע 2 "התנגדות דחופה ובקשה למתן הוראות מטעם הנתבע 2". במסגרתה ביקש, להורות על ביטול חוזה מכירת המקרקעין לרוכש; להורות לכונס לחלט את הסכום שבידיו (10% ממחיר המכירה) כפיצוי מוסכם בשל הפרת החוזה על-ידי הרוכש ולהפקידו בקופת בית המשפט. לשם העברתו לשאר בעלי הזכויות במגרש; ביטול מינויו של כונס הנכסים, והעברת כינוס הנכסים לכונס נכסים אחר.
8.נימוקי התנגדותו של הנתבע 2 וטעמי בקשתו נעוצים בעיקרם בכך שלטענתו, נוסח הפסיקתה שאישורו מבוקש משנה באופן מהותי מפסק הדין ומהווה פגיעה ישירה בשאר בעלי הזכויות המקרקעין.
מעבר לשלל טענות באשר לעצם המכירה לרוכש, שאינן רלוונטיות עוד משניתן פסק הדין שאישר את המכירה, טען הנתבע 2 שהרוכש הפר את הסכם המכירה שנחתם הפרה יסודית, בכך שלא עמד בתנאי התשלום ולא שילם את התשלום שכבר היה עליו לשלם, כפי שנקבע בהסכם המכירה. כך גם הלין על כך שהרוכש רכש את המקרקעין בנאמנות עבור אחרים ובכך ניצל שלא כדין את זכות הסירוב שנקבעה בהחלטה מיום 8.3.2011. לפיכך לטענתו, זכאים המוכרים לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכירה, ואילו כונס הנכסים, שלטענת הנתבע 2 העלים עין מאותן הפרות, איבד את האמון שניתן בו, ולפיכך, כך לטענתו, יש להעבירו מכהונתו.
עוד טען, שהפסיקתה שאישורה מבוקש, איננה מהווה תמצות של החלק האופרטיבי של פסק הדין, אלא מהווה פסק-דין חדש, השונה מזה שניתן.
לאורך כל פירוט טענותיו חזר הנתבע 2 והלין על עצם אישורה של המכירה במתכונתה. בעניין זה יוער כבר עתה, כי כאמור בפסק הדין, חרף הזדמנות שניתנה לנתבע 2, הוא לא הביע כל התנגדות לבקשת כונס הנכסים לאשר את המכירה. כך חרף מעורבותו הפעילה לאורך כל ההליכים, שבהם הגיש בקשות והודעות שנדונו וניתנו החלטות ביחס אליהן.
תגובות הצדדים
9.בעקבות הגשת התנגדותו של הנתבע 2 ניתנה עוד באותו יום, 7.9.2011, החלטה שלפיה התבקשה תגובת הצדדים עד יום 21.9.2011.
10.ביום 19.9.2011 הוגשה הודעה מטעמו של מר שמעון אלבז, אחד מיורשיו של המנוח שמעון אלבז ז"ל (נתבעים 6), שהתייחס להסדר שעליו הוסכם עם נתבעים אלו, ביקש לדחות את התנגדותו של הנתבע 2 מהטעמים המפורטים בתגובתו ולאשר את הפסיקתה ככתבה וכלשונה.